14 מאי 2021
מאוקטובר 2000 ואירועי הר הבית עד למאי 2021 התקשורת הישראלית בעיקר עסוקה בלחפש אשמים. שרון, נתניהו, בן גביר. לכולם מכנה משותף אחד, הימין . בערב שידור טראגי שודר השבוע לופ אינסופי לינץ' (לכאורה) מזעזע בבת ים וכמעט ולא הוזכר רצח החייל והילד במיטתו. מדוע בונה לנו התקשורת המסחרית בישראל סדר יום בלתי מאוזן? כרוניקה ידועה מראש של תעמולה פוליטית במסווה של דיווח עיתונאי. וגם, מתי דרוקר יקח אחריות על תחקיר הצוללות ויתנצל?
השבוע האחרון של ספטמבר 2000 נפתח בפגישה "חיובית" עם "אווירה אופטימית" בין ראש ממשלת ישראל דאז , אהוד ברק, ליו"ר הרשות הפלסטינית, יאסר ערפאת, בביתו של ברק בכוכב יאיר. המועד: יום ב', 25 בספטמבר. אחרי פגישה זו - הראשונה מאז כישלון פסגת קמפ דיוויד - דווח כי השניים הצליחו "לטהר את האווירה".
ביום חמישי, 28 בספטמבר, אמר ברק בראיון ל"ג'רוזלם פוסט": "אם ייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים, הוא יכלול את ירושלים ואת אל קודס כשתי בירות". באותו בוקר עלה יו"ר הליכוד, אריאל שרון, להר הבית.
שרון הגיע להר הבית כשהוא מלווה בחברי כנסת מהליכוד, ביניהם ראובן ריבלין ונעמי בלומנטל. הח"כים הערבים המתינו לו שם בהפגנת מחאה, שהפכה אלימה. מאות פלסטינים שהתקבצו במקום התעמתו עם השוטרים, שירו לעברם כדורי גומי. המפגינים ניסו להגיע אל הפמליה של שרון, והעימותים גברו. 25 שוטרים וכעשרה פלסטינים נפצעו.
"ביקשנו מהרוצח שרון לצאת מאל-אקצה המבורך", הסביר ח"כ עבד אל-מאלכ דהאמשה, "נפעל שאזרחי ישראל הערבים יתגייסו להצלת אל-אקצה".
בתגובה להאשמות על ליבוי הרוחות אמר שרון כי "זכותו של כל יהודי לבקר בהר הבית", והכריז: "הר הבית בידינו" כפארפרזה לשחרור הכותל במלחמת ששת הימים. כך פרצו מהומות אוקטובר 2000 שגבו מחיר דמים .
ההפגנות התפשטו במהירות לערים ולכפרים רבים בצפון: אום אל-פאחם, כפר כנא, נצרת, טורעאן, משהד, דיר אל-אסד ועראבה. ככל שנקפו השעות, התפשטו ההפגנות למקומות נוספים - לפורדיס שליד זכרון-יעקב, ליפו ולנגב.
בעקבות אירועי אוקטובר 2000 ראש הממשלה דאז אהוד ברק הפסיד בבחירות לאריאל שרון.
בשבוע הראשון של מאי 2021 יאיר לפיד ונפתלי בנט הכריזו כי הם קרובים להקמת ממשלת שינוי שככל הנראה תוכרז כבר בשבוע הבא.
בעקבות המהומות מדי ערב בסמוך לשכונת שמעון הצדיק בירושלים, חבר הכנסת בן גביר, הודיע ביום חמישי ה 6 למאי, לקצין הכנסת כי בכוונתו להעביר את לשכתו הפרלמנטרית לשכונה.
ח"כ בן גביר אמר: "לא דמיינו לעצמנו שבישראל 2021 ילדים יהודים יפחדו להסתובב חופשיים ברחובות ירושלים, נשים יהודיות יחששו לצאת לריצה, ובתי יהודים יותקפו מידי בוקר וערב, אל מול עיני המשטרה שאיננה נוקפת אצבע".
בסביבת רה"מ נתניהו לא אהבו את הלשכה הזמנית שהקים בן גביר במרכז העימותים בין יהודים לערבים בירושלים והפצירו בבן גביר: "יש לנו התרעות ממוקדות לגבי שייח ג'ראח. אם לא תצא משם - זה יכול להיגמר בירי של חמאס על ישראל בטווח הזמן המיידי". לאחר הסכמה בין האישים כי המשטרה תתגבר נוכחות במקום עזב בן גביר את שיח ג'ארח.
מספר ימים לאחר מכן למרות ניסיונות ההרגעה ועקב התפרעויות בהר הבית וניסיונות משטרת ישראל להביא לרגיעה החל החמאס בירי טילים על הבירה ועל גוש דן בהיקף חסר תקדים.
עד כאן לקט מהעובדות.
ומכאן נשאלת השאלה המתבקשת, כיצד ניתן לחיות בדו קיום אם יהודים אינם יכולים להגיע לאתרים ברחבי ישראל , ולייתר דיוק בבירה מבלי שזה יגרור תגובה מלחמתית של החמאס. זו המשוואה שיש לדון בה.
בימים מאז פרוץ הלחימה עסוקה התקשורת בישראל בחיפוש האשם בפרוץ הלחימה. מה לא נאמר, ראש הממשלה שלף שפן מהכובע כדי לסקל את ממשלת השינוי, בן גביר אחראי לפרוץ המהומות, יהודים מבצעים לינץ' בערבי בבת ים (שראוי לכל גינוי) ושלל מסרים תקשורתיים בעלי אופי זהה- הלקאה עצמית , כאילו אם בן גביר לא היה פותח את לשכתו הזמנית אז החמאס היה שולח יונות שלום.
אין הנאמר פה כדי לכוון מטרה על התקשורת הישראלית כאילו היא רוצה ברעת מדינת ישראל, זה לא הסיפור. האמת היא שהתקשורת הפכה להיות צמאת דם, רייטינג ובעיקר הפכה להיות המנוע העיקרי של הדמוניזציה לנתניהו ולימין הישראלי השפוי, הפטריוטי.
כיצד יתכן שבמדינת היהודים הלינץ' הנורא בבת ים שודר בלופ אין סופי ערב שידורים שלם, כשבאותו היום נרצח חייל צהל שכמעט ולא קיבל אזכור במהדורה המרכזית.
איך זה יתכן שעורך המהדורה בהחלטה עריכתית הזויה הקדיש דקות שידור ארוכות למעשה הנפשע בבת ים וכמעט ולא סיקר את הירצחו של ילד בן 5 שמצא את מותו הטראגי על מיטתו מטילי החמאס. והכל באותו יום שידורים.
אבל כנראה שהירצחו של החייל ושל הפעוט שווים פחות באחוזי הצפייה מאשר הסנסציה של הלינץ' בבת ים. יתרה מכך, שידור הלינץ' באופן חסר פרופורציות גם הביא להתלהטות הרוחות הציבורית משני המגזרים והוביל להמשך המהומות. הפרות סדר, חוסר שקט, דרמה בשידור חי הם אבני היסוד של הטלוויזיה המסחרית היום בישראל, וכל המרבה במחיר הרי זה משובח.
לכן ומבלי להסיר אחריות למעשים נפשעים הן של מיעוט ערבים והן של מיעוט יהודים, ניתן להסיק כי המושכת בחוטי ההסלמה, זו המשחקת בכפתור הברומטר הלאומי היא התקשורת הישראלית אשר אינה מסתפקת בדיווחים עניינים אלא מלבה את היצרים, מחפשת את האשמים, גוזרת דינים ובעיקר אינה משרתת נאמנה את ציבור הצופים שהוא הבייס שלה, רוב הציבור היהודי במדינת היהודים היא מדינת ישראל.
ועוד דבר, רבות עסקנו בנושא הפייק ניוז, החל מתקופת וושינגטון בה גם אנו שידרנו נתונים שגויים אך מייד תיקנו את עצמנו. אבל השבוע נפל דבר בישראל כשהוחלט שבמסגרת תיק 3000, הפרקליטות החליטה להגיש כתבי אישום נגד גנור, שרן ובר יוסף. במקביל לכך, הוחלט על סגירת התיקים נגד מפקד חיל הים לשעבר צ'ייני ועורך הדין שמרון, שאמר: "זו תחושת הקלה". עד לכתיבת מילים אלו, לא פורמה שום התנצלות או לקיחת אחריות מטעם יוזם התחקיר המטלטל רביב דרוקר והערוץ שמזמן פשט את הרגל ערוץ 10.
כשאני, כתב יחיד בוושינגטון ללא צוות תחקירנים, מפיקים, עורכי דין, מדווח דיווח שגוי, כל התקשורת הישראלית סקלה אותי באבנים וירטואליות למרות התנצלותי והתיקון שבא פחות מ 24 שעות לאחר הפרסום השגוי. אבל דרוקר שיתנצל על שנים של הכפשה והרס חיי אנשים? הגזמתי אה?
מה ניתן ללמוד מכל הרצף? התקשורת הישראלית המסחרית אינה נאמנה לנו קהל הצופים, גם לא לאמת או לסדר הציבורי . נאמנותה היא רק לאלוהי הרייטינג וכל האמצעים משרתים את המטרה.