הזמן לשינוי

במשך תקופה ארוכה סובלת החברה הישראלית שלנו משנאת חינם, בין מגזרים ועדות שונות . השינאה מקורה מחוסר יכולת להביט אחד בעיניו של השני ולקבלו כפי שהוא בלי לשפוט או רצון לשנות. אולי שכחנו שכולנו קודם כל ולפני הכל בני אדם שנבראנו שווים ודומים הרבה מעבר לשוני שהתבגרנו אליו.

אז איך ניתן לקדש את זכרם של הנספים באסון ולהבטיח שישראל יהיו ערבים זה לזה ? בימים מאז האסון הנורא אנו עדים לפניו היפות של העם שלנו, בל ניתן לזמן שיעבור לגרום לנו לשכוח זאת .

מות הנפטרים אחינו בני ישראל חייב להשאיר בנו חותם , חותם הערבות ההדדית. ערבות בין החרדי ממאה שערים לחלוני משנקין. המתנחלת והרמת שרונית, תלמיד הישיבה וגולש הגלים מחוף הילטון.

כוחנו באחדותנו למרות ההבדלים בינינו. יופיה של הקשת הוא בגווניה השונים וכך גם אנו פסיפס אנושי של העם היהודי והחברה הישראלית.

בואו ננצל את רגע המשבר לצמיחה חברתית בינינו.

כל אחד ימלא את תפקידו הצנוע בהפצת אהבת חינם, וגם אם נראה נשמה טועה נכוון אותה חזרה לחיק העם הנפלא שלנו ולא נוקיע אותה דווקא ולמרות טעותה.

זה כוחנו כעם יהודי בא בשנים. כך ניצחנו בכל המלחמות כבר אלפיים שנה, הבה ננצח זאת שוב, כאן ועכשיו.

אמר לי פעם חבר חרדי ששאלתי אותו על ההבדלים בינינו החילוניים לחרדים והוא אמר ״הכובע לא קובע והמעיל לא מועיל, רק מה שבלב ובנפש״. היש הבדל בין זעקת אם על אובדן בנה אם היא ממאה שערים או מרמת אביב? התשובה ידועה.

היום אנחנו מבינים זאת, בואו לא נשכח את זה מחר.

הרב ישראל לאו , אדם חכם צדק במילותיו. הגיע הזמן לשנות את המשוואה ויפה שעה אחת קודם.

מוקדש באהבה ודאגה רבה לעם הכי חכם בעולם העם היהודי שלפעמים, רק לפעמים צריך תזכורת. את התזכורת לכך קיבלנו באסון במירון ובימים לאחריו.

תהיה נשמת הנספים צרורה בצרור החיים ותהיה אהבת עם ישראל בין אח לרעהו אהבת אמת חינם. אחים אנחנו לנצח. הגיע הזמן לשינוי ולערבות הדדית .