על כל אלה

כמה זה פופולרי "לרדת" על מדינת ישראל. על הפוליטיקאים, על הציבור הבוחר, על בית המשפט, על הכנסת, על הכל בעצם. נדמה לפעמים, שברשתות החברתיות מי שצועק יותר, חריף יותר, עוקצני יותר, זוכה לתשואות ולאהבת הקהל. עולם הפוך?

אז הרשו לי להיות לא פופולרי. רק לרגע אחד לעצור את שטף השנאה ולהיזכר לרגע קט כמה אנחנו דומים הרבה יותר מאשר שונים. כמה אנו אחים יותר מאויבים. כמה אנו כולנו צודקים הרבה יותר מאשר טועים. עניין של פרספקטיבה כנראה.

אבא שלי ז"ל לא הפסיק להתפעל מהארץ גם אחרי 80 שנים בה. הוא נטה לראות את הטוב ולהמעיט בערך הרע. זו תכונה שלא עוברת בתורשה אך איכשהו עברה גם אליי.

נכון, יש הרבה מה לתקן, בבית ספר קראו לזה "טעון שיפור", אך איך נתקן מבלי להתחבר? איך נתחבר מבלי לאהוב? איך נאהב מבלי לראות אחד את עיניי השני מקרוב.

המחזה היום עם פתיחת מושב הכנסת היה מבזה, ללא שום קשר לפוליטיקה. מפגינים מחוץ למשכן בקריאות בוז לאנשים שאנחנו בחרנו. בעצם מבלי להבין הם קרו בוז לעצמם, לבחירת הכלל, למקום הזה שנקרא מדינת ישראל.

ממקום מושבי בקנדה זה הכעיס אותי למרות שאני תומך בחלק נכבד מהביקורת. לכל דבר יש זמן ומקום, זה לא היה הזמן או המקום הנכון להביע מחאה לגיטימית בזמן שאנו מבססים את יסודות הכנסת הבאה (שנקווה שתאריך ימים עבור כולנו). לא היה חסר הרבה שהמפגינים הזועמים היום מחוץ למשכן, יפרצו פנימה ויתעמתו עם השוטרים בדרכם למהומה התורנית. ארצי שינתה את פניה.

דווקא היום, דווקא עכשיו יש לקרוא לכולם להרגיע את הרוחות ולתת לניסיונות הקמת הממשלה לשאת פרי, לטובת כולנו.

אז בנימה לא פופולארית , אני אוהב את ישראל למרות וככלות הכל.

מדברי המשוררת הלאומית נעמי שמר:

על כל אלה, על כל אלה,

שמור נא לי אלי הטוב.

אל נא תעקור נטוע,

אל תשכח את התקווה

השיבני ואשובה

אל הארץ הטובה.

שמור אלי על זה הבית,

על הגן, על החומה,

מיגון, מפחד פתע

וממלחמה.

שמור על המעט שיש לי,

על האור ועל הטף

על הפרי שלא הבשיל עוד

ושנאסף.