עוקבי פרספקטיבה היקרים.
זמן מה לא העליתי דבר בערוץ.
לא הרגשתי שיש לי מה להוסיף על כמויות הברברת בנושאים הפוליטיים בישראל ובכלל. על כל חוסר מעש של פוליטיקאי זה או אחר, עשרות פובליציסטים ובעלי דעה מנתחים כל זווית, כל אמירה, עד כדי מיאוס.
ערוצי התקשורת הצליחו להמאיס את עצמם עליי, בעיקר לגרום לחוסר אמון מוחלט בכל מה שיוצא מפיהם. מבוקר עד ערב הם ממליכים מלכים ומרסקים אותם, לעיתים כל המהלך הזה קורה בזמן של מהדורת חדשות אחת. לא יאומן. אז גזרתי על עצמי שתיקה מבחירה. אבל כל זה עומד להסתיים בקרוב.
איני יכול לשתוק עוד כשאני רואה כיצד מוליכים אותנו שולל , כיצד מסדרים לנו אג'נדות באמתלה של פרשנות שראה זה פלא , גם מגשימה את עצמה..
כיצד מכשירים שרצים כביכול בשם האינטלקט והפולמוס. זו דרכה של דעה, להפוך לידיעה.
מעולם לא יצרתי חדשות, תמיד ניסיתי לתת נקודת מבט שונה ולא ליפול במקום בו תקשורת המיין סטרים נופלת בו מדי מהדורה.
חייו של איש תקשורת אינם קלים. בחירת הנושאים, בחירת נקודת המבט, האמירה ובעיקר המחיר הכבד על דעה שאינה ב"זרם" המרכזי.
בשבועות האחרונים הייתי עסוק בעיקר בהסתגלות למצב החדש "סגר הרמטי", אחוזי תחלואה גבוהים מאד פה בטורונטו ואי היכולת לצאת מהבית.
אז תודה לכם עוקבי פרספקטיבה שלמרות השבועיים האחרונים אתם עדיין כאן.
בקרוב מאד אני חוזר ובגדול.
