להיות ישראלי זו זכות, לא חובה. להיות ישראלי זו מתנה ולא עול. להיות ישראלי זה להבין שאתה חלק מהיסטוריה בת יותר מאלפיים שנים שממשיכה להיכתב בכל יום. להיות ישראלי זה לעמוד בצפירה, לשרת בצבא, לדעת בעל פה את ההמנון.
להיות ישראלי זה לדעת מאיפה באנו ולמה אנחנו פה בארץ הזו. להיות ישראלי זה לקבל את הדרך המפותלת בין ימי הזיכרון, המלחמות, הקיץ הלוהט, יום העצמאות והחומוס השכונתי האהוב.
להיות ישראלי זה להודות בלב שלם שגם אם תעשה אקזיט בסיליקון וואלי עדיין ישראל זה הבית, עדיין ולתמיד. כל חייל שנופל הוא כמו הילד שלך, כל טיל שמכה בבניין בשדרות כאילו חירב את הבית שלך וזעקת אם שאיבדה את בנה שישב איתה בממ"ד היא הזעקה שלך. להיות ישראלי זה להרגיש את הגאווה של להיות חלק מעם שהולך יחד דרך ארוכה , לפעמים בדמעות ובכאב קשה מנשוא אבל תמיד בגאווה ובראש מורם.
להיות ישראלי זה לכתוב בצוואה שלך שביום בו תחזיר נשמתך לבורא תיקבר רק באדמת ישראל. להיות ישראלי זה לדעת שאם תצליח בעולם, ההצלחה לא שווה מאומה אם בארץ לא שמעו עליה. להיות ישראלי זה לדעת שיש בי מזה ומזה ורק ככזה אני שלם.
אבל בימים של מתיחות ביטחונית הישראלים החיים בארץ מתמודדים עם האתגר הקשה מכל, הצבע האדום, החרדות והשבריריות של החיים העומדת למבחן בכל פעם שנשמעת האזעקה הארורה.
בימים של מתיחות ביטחונית, הישראלים החיים בחו"ל כל אחד מסיבותיו שלו, גם הם מתמודדים עם אתגר לא מבוטל.
החרדות למשפחה בארץ, הפחד על הבית וגם העוינות של ארגוני האויב בניכר.
בימים האחרונים מאז תחילת מבצע "שומר החומות" מוצאים עצמם ישראלים החיים ברחבי העולם בסיטואציה קשה. במנהטן כבר כמה ימים ישנן הפגנות זועמות של ארגונים פלשתינים מול הקונסוליה המקומית. כמו שני ניצים עומדים הישראלים ותומכיהם מול המון משולהב אנטי ישראלי, הפגנות אלו הופכות לאלימות בין רגע.
בווידאו: הפגנות נגד ישראל אתמול בטורונטו
בטורונטו מתקיימות הפגנות אנטי ישראליות לאורך כל השבוע. ארגונים יהודיים מפיצים דרך הווטס-אפ משמרות בטיחות מקומיות הנעות בשכונות היהודיות כדי להקנות תחושת בטחון. אבל חוסר הביטחון הוא פנימי. כולנו זוכרים אירועים אנטישמיים ואנטי ישראליים מצרפת, גרמניה ארה"ב ומקומות נוספים בכל פעם שישראל יוצאת למבצע. הפחד שאירוע כזה יתדפק על דלתך בניכר הוא משתק.
התקשורת הבינלאומית לרוב חוטאת לנרטיב הישראלי ואינה טורחת לספר את "הצד שלנו בסיפור". אנו מכירים היטב את בחירת עורכי החדשות שמעדיפים תמונות של הרס אחרי הפצצה ישראלית בעזה מאשר תמונות מהחורבן שמותירים אחריהם טילי האויב ברחבי ישראל.
להיות ישראלי בגולה בתקופת לחימה זו שליחות. שליחות שאינה מבחירה. מכבידה בסביבה שלעיתים עוינת. דרוש אומץ רב בכדי להציג נאמנה את הצד הישראלי כשאתה על אדמת אירופה, ארה"ב או כל מקום אחר מחוץ לישראל.
כל אמירה מיד גוררת אחריה מבול של התקפות על "ישראל הכובשת, ישראל הרודנית, ישראל כך וישראל אחרת...".
זהו אינו תפקיד שכל אחד יכול, יודע ומסוגל למלא, בעצם התפקיד דורש מאיתנו להיות שגרירים מרצון אבל ללא אפשרות הבחירה.
לכן לדעתי ההתקפות על מפורסמים כאלה או אחרים החיים בהוליווד לדוגמא ושומרים על שתיקתם, התקפות אלו מגיעות מחוסר הבנת הסיטואציה בה הם נמצאים, בקונפליקט האישי שלהם הממוקם על אדמת ניכר ובא ליידי ביטוי בשתיקתם הרועמת מתוך פחד לשלומם האישי המוטל תמיד בספק.
גם לי, ברמה האישית יש הרבה מה לומר ולבוא בביקורת, למשל על התנהלות התקשורת הישראלית בימי המבצע, בדרך בה מתנהל הכיסוי של סיפור כזה או אחר, אך לכל אמירה יש זמן ומקום וכשהתותחים רועמים... המוזה שותקת.
להיות ישראלי- זה ברגע שמתחילים הטילים בארץ, לרצות לעלות על המטוס הראשון ולהגיע הביתה. לחבק, לחזק, להיות חלק מהסיפור.
להיות ישראלי זה כשכל העולם תוקף אותנו, ואתה בחו"ל, זה לעמוד איתן ולהציג את האמת שלנו.
להיות ישראלי זה אומר כשהאזעקות שורקות ואתה במרחק של אלפי קילומטרים, אז זה לא לישון כל הלילה עם הטלוויזיה דולקת ולסמס למשפחה ולחברים בארץ שאתה איתם בלב ובנפש למרות המרחק.
להיות ישראלי זה להבין לעומק שאין לנו ארץ אחרת, שהמחלוקות בינינו חייבות להיפתר ולא נהפוך אח את רעהו לאויב. להיות ישראלי זה לדעת שישראל ...ישראל היא הלב. כל השאר, חסר משמעות.
להיות ישראלי בחו"ל זה לכאוב בשלט רחוק ולדעת שהסיפור שלנו נכתב בדם ובדמעות.
