ביוני 2020 הודיע הבנק המרכזי של ארה"ב (ה'פד') כי לא צפויה עליית ריבית משמעותית עד סוף 2022. בשבוע שעבר, כשנה לאחר אותה הצהרה הודיע הבנק המרכזי בארה"ב: העלאת ריבית משמעותית צפויה כבר ב2022. פניית הפרסה החדה של הגורם המשפיע ביותר על המדיניות המוניטרית של ארה"ב והעולם כולו, גורמת לאי שקט במגזר העסקי ולאין ספור ספקולציות.
מדוע הפך ה'פד' את החלטתו, מה המשמעויות על המגזר העסקי, על משקי הבית ועל הסקטור הציבורי? האם כדאי להתחיל לרוקן את החסכונות או להפך, להרגיע בצריכה ובהשקעות ולהתחיל להפקיד לחסכון? כך או אחרת, ישנם יותר מדיי אלמנטים הקיימים כיום בחברה המערבית המזכירים את תחילתו של "השפל הגדול" של שנות השלושים. דיכוי כלכלי שהביא לקריסה כלכלית של העולם המערבי, לפריצתה של מלחמת העולם השנייה ולאלטרנטיבה המדוברת ביותר כיום בעיקר בקרב חוגים "פרוגרסיבים" של "איפוס כלכלי" גלובאלי.
בכתבת הבאה למינויי "פרספקטיבה- ערוץ ישראלי בקנדה", ננסה ללמוד מהעבר הכלכלי בעת ה"שפל הגדול" ולהסיק מכך לאן פנינו מועדות. אין לראות בכתבה זו כעצה כלכלית כלשהיא.
כותרת מהשבוע ומשנה שעברה:
"השפל הגדול"
ה'שפל הכלכלי הגדול' נחשב לאסון הכלכלי החמור ביותר בתולדות ארצות הברית שיגבה ממנה ומהעולם מחיר כבד , בתל"ג, בשוק ההון, בהפסדים של מילארדים לתעשייה ולמגזר הפרטי, הוא שהביא בין היתר למלחמת העולם השנייה ולמותם של עשרות מיליוני בני אדם בעולם. הכל מתחיל ונגמר בכסף.
בכדי להמחיש את עומק השפל ניתן להתבונן באחד מהצילומים
הידועים ביותר שלאחר שיאו של המשבר. בתמונה של הצלמת דוראת'י לאנג ממרץ 1936 נראת פלורנס אוונס תומסון אם לשבעה ילדים בת 32 שנודדת עם משפחתה בדרכים לאחר שאיבדה גם את ביתה וגם את פרנסתה. הצילום שזיעזע מיליוני אמריקאים ממחיש את עומק השפל בו היתה מצויה ארה"ב באותם השנים כשלפניה משבר גדול עוד יותר, תוך 3 שנים ב1 לספט' 1939 נפתחה מלחה"ע השנייה, שבאופן אירוני דווקא מסמלת את תחילת היציאה מהמשבר. ידוע בכלכלה כי מלחמות, בעיקר גדולות וארוכות, מעודדות צמיחה כלכלית. אז לאן פנינו מועדות כיום ב 2021 ומה הקשר לתקופה בה אין מלחמה פעילה גלובאלית? או שיש? קורונה.
בעשור האחרון הריבית של הבנקים בעולם היא מהנמוכות במאה השנים האחרונות, ריבית אפסית מעודדת צריכה , השקעות, יזמות. כשהכסף זול אנשים קונים ללא הכרה, טסים לחו"ל, רוכשים נכסים, מתפנקים ונהנים מהחיים בכסף שעומד לרשותם על ידי הלוואות קלות לתשלום. זה המצב בו העולם המערבי נמצא בעשור האחרון וזהו בדיוק הגורם המרכזי למיתון העמוק שאולי באופק, הבנקים רוצים שהכסף "ישב אצלם" ולא אצלנו.
בשנה וחצי האחרונות ממשלות מוציאות מילארדים כדי להתמודד עם מגפת הקורונה, מיסים עולים בהתאמה , אזרחים נותרים עם פחות כסף לצריכה, חסכונות מנוצלים ליום יום וכך מתחיל להיווצר "גלגל קסם שלילי" בו הבנקים מעונינים בהרגעת השוק והכלי המרכזי שלהם להתוות מדיניות של רגיעה צרכנית היא העלאת הריבית.
בני מנשרוב הוא ישראלי תושב וונקובר הפעיל כבכיר בזירה הכלכלית העולמית מזה שני
עשורים, יועץ אסטרטגי ובנקאי השקעות שותף מייסד בחברת א.ב השקעות בע"מ.
שאלה: האם האשמים בשפל הגדול בארה"ב של שנות השלושים הם בעלי העסקים שלא ניהלו נכון את כספיהם והגיעו לפשיטות רגל מאסיביות בכל רחבי ארה"ב או אתה רואה גוף אחר כאחראי לשפל ?
תשובה: נתחיל בעמדה מקובלת על רוב האנשים. אפילו היום 9 מתוך 10 אנשים חושבים שהשפל הגדול הוא תוצאה ישירה של כישלון העסקים הפרטיים. כי לדעת רבים, הממשלה הייתה צריכה להתערב בכדי להציל את העסקים.
שאלה: האין זה תפקידה של הממשלה להציל את העסקים?
תשובה: אין דבר שהוא פחות נכון. האמת היא שנכתבו ספרים עבי כרך בנושא רק כדי להסביר עד כמה הכישלון היה בעיקרו של הממשלה ובעיקרו של הבנק המרכזי ה"פד" בארצות הברית.
ש: מדוע?
ת: הכישלון הוא קודם כל של הממשלה בקביעת המדיניות המוניטרית בארצות הברית. כמו כן הכישלון הוא של מערכת הפדרל ריזרב שפעלה כנגד המטרה שלשמה היא הוקמה - ויסות כמות הכסף במשק. לשוק הפרטי אין מכונה להדפסת כסף, לממשלה כן.
ש: אז הממשלה והבנק המרכזי אחראים על השפל הגדול? ולא היצרנים, התעשיינים ומשקי הבית בהתנהלות כלכלית פזרנית ולא אחראית?
ת: הבנק המרכזי בפעולותיו הפיל את הבנקים האחרים וכך קרסה הכלכלה.
ש: תסביר
ת: המשבר של שנות השלושים העמיק כשהגיע לניו יורק בכלל ובפרט לבנק ספציפי 'בנק אוף אמריקה'. השם של הבנק גרם למהגרים רבים לחשוב שמדובר בבנק לאומי (של המדינה) למרות שהבנק היה בנק מסחרי רגיל פרטי בבעלות של יהודים אמריקאים.
באותה העת לבעלים של הבנקים האחרים בניו יורק לא הפריע לראות את הבנק נכשל בגלל קנאה ביהודים, בנוסף לכך הם הרגישו ששמו של הבנק נותן לו יתרון לא הוגן ופוגע בתחרות. הבנקים בניו יורק יכלו להלוות כסף ל'בנק אוף אמריקה' (כמקובל בין בנקים) בכדי להחזיר כספים ללקוחות שלו לשמור על נזילות ולהרגיע את השוק שחשב באותה העת שלבנקים פשוט אין כסף.
ראשיתו של המשבר ב-24 באוקטובר 1929, בבורסה של ניו יורק, כאשר כמעט 13 מיליון מניות נמכרו. יום אחרי כן עלה המדד מעט, אך כעבור כמה ימים, ב-29 באוקטובר, התרחש יום שלישי השחור, עם מכירות שיא של למעלה מ-16 מיליון מניות וצניחה של כארבעים נקודות במדד המניות התעשייתיות.
באותו הזמן כל הבנקים בניו יורק, ברחבי ארצות הברית ביקשו בשלל דרכים מהדירקטוריון של הבנק המרכזי לשנות את המדיניות. הקונגרס האמריקאי ניסה לדחוף את הבנק המרכזי להתערב, אפילו בנקים בקנדה שהושפעו מן המדיניות של הפד בצורה ישירה העבירו ביקורת על המדיניות של הפד בטענה שהמדיניות גורמת לבריחת לקוחות מהבנקים.
הכישלון הנובע ממדיניות הממשלה הוא למעשה כישלון של הבנק המרכזי וכולם טענו שהפעילות של הבנק המרכזי בארצות הברית גורמת לסדרה של בריחת לקוחות מבנקים, משיכת כספים מחשבונות ופשיטות רגל של הבנקים עצמם.
התערבות ממשלתית בכלכלה חופשית היא תמיד מתכון להסתבכות. לממשלה אינטרסים משלה שלא תמיד תואמים את האינטרס של הצרכן, של משק הבית וכך בעיתות קיצון (כמו בשנים אלו של מגפת הקורונה) נוצר דיסונאנס מהותי בין רצון ה"מדינה" למשק הבית.
2021, רגע לפני 2022 . שיאו של משבר עולמי, ציבור החי בחרדה מתמדת , אובדן מיליוני מקומות עבודה, צמצום בתל"ג, עליה באינפלציה (בקנדה 4.1%) וכל זאת לאחר עשור של מתירנות כלכלית וריבית אפסית. זהו המתכון לשינוי מדיניות ממשלתית. זהו ההסבר הרציונאלי להיפוך המגמה של ה"פד", לפניית הפרסה החדה בתחזית הריבית ל2022 וזוהי בדיוק הדרך לשפל כלכלי עולמי שעלול חלילה להתדפק על דלתינו החל מהשנה הבאה...אבל!
בנימין מנשרוב: הבנק המרכזי טרם העלה את הריבית, הוא רק הפריח 'בלון ניסוי' וכעת הוא ממתין לאפקט התגובה של המשק. להסיק מכך כי שפל עמוק בדרך זו מסקנה ללא סימוכין. הרבה מאד יכול לקרות בדרך עד להעלאה משמעותית של הריביות ולמצב של מיתון. הנגיד לשעבר בפד , בר ברננקי, מומחה וחוקר בינלאומי כלכלי והיסטוריון שהמומחיות שלו היא השפל הגדול עשה בעת כהונתו כל שביכולתו למנוע שפל בתקופת המשבר של 2008 בו הרבית ירדה באופן הדרגתי עד למצב אפס. הנגיד הנוכחי ממשיך במדיניות המוניטרית של קודמו ולכן ניתן לקוות כי הניסיון המר מהשפל הגדול ימנע מאיתנו כניסה לשפל נוסף.
בכלכלה כמו בכלכלה ישנם כוחות רבים ועוצמתיים המניעים את המשק לצמיחה או מיתון, שינוי ברכיב אחד או חלילה משבר עולמי בלתי צפוי יכול ועלול לטרוף את הקלפים ולהביא למצב קיצוני.
העלאת ריבית אפילו ברבע אחוז ברבעון, לאחר שנים של רבית אפס , היא עלייה משמעותית. זה יבוא ליידי ביטוי בעליית תשלומי המשכנתא אך גם עשוי להוריד את האינפלציה הגואה. עליית ריבית תביא לעלייה בהפקדת חסכונות אך גם לירידה בצריכה. גלגל המשק הוא עוצמתי ועלייה בריבית תביא גם להאטת הדפסת הכסף למשק.
אין לדעת מה יוליד יום, מי תיאר לעצמו במהלך חגיגות המילניום כי מגפה תתפשט בעולם ותכתיב נורמות חדשות. השקעות סולידיות הן כלי בטוח לשמירת ערך הכסף שלנו ולהפחתת סיכונים.
המשבר הכלכלי העולמי שנלווה למגפת הקורונה שונה מהמשברים שהכרנו במילניום הנוכחי ודומה בעוצמתו אולי רק ל"שפל הגדול" של 1929. האם הוא עומד לערער את יסודות הקפיטליזם, האם "איפוס כלכלי" באופק? איך יהיה אפשר להיחלץ ממנו?
נגיף הקורונה נראה כאילו נתפר ביד אמן כדי לרסק את הקפיטליזם והגלובליזציה. הוא מונע מאיתנו לעבוד כהרגלנו ולייצר ערך, ולא מאפשר לנו להמשיך בקצב החיים שהקפיטליזם הכתיב לנו - הן מבחינת תאוות הצריכה שנראה שהוטמעה בדנ"א שלנו וגרמה לנו לרכוש אין-ספור שטויות שממלאות את בתינו ואת חלומותינו, והן מבחינת השעבוד שלנו לחוב, ברמת המדינה, התאגידים, העסקים הקטנים והאדם הבודד.
הקורונה מקפיאה את משחק הכדור שחוקיו מבוססים על תנועה בלתי פוסקת, ומרוקנת אותו מהאוויר שמאפשר את אותה תנועה. לא סתם אתם מרגישים עכשיו כמו כדורגל מפונצ’ר.
מבלי לדעת מתי יגיע לסיומו משבר הקורונה בעולם לא ניתן לחזות תהליך כלכלי עמוק אבל דבר אחד בטוח- החוב העולמי לסין, היא המעצמה הכלכלית הגדולה היום בעולם עם שאיפות גיאו פולטיות נרחבות- רק יעמיק. עצה שלנו- שימו בצד דולר ירוק ליום שחור.
